נדחה ערעור התביעה הצבאית על הכ"ד וגז"ד שנפסק למשיב

השופט סא"ל י' חניאל :

המשיב נעצר ע"י כוחות הביטחון בתאריך 6.8.04, ומשנחקר ונמצא כי עבר עבירות חמורות כנגד ביטחון האזור הוגש נגדו כתב אישום, אשר שניים מפרטיו מייחסים לו עבירה של גרימת מוות בכוונה. במהלך הזמן הצליחו הצדדים לצמצם את נקודות המחלוקת ביניהם ולפיכך, הוגש לביהמ"ש בתאריך 17.7.06 כתב אישום מתוקן אשר צמצם את כתב האישום המקורי לכדי ארבעה פרטי אישום בלבד.

במסגרת זו הודה המשיב בכל המיוחס לו בפרטי האישום 1 ו-6, ואילו ביחס לפרטי האישום 7 ו-8 סיכמו הצדדים לנהל את המשך הדיון בתיק תוך מיקוד הדיון בשאלות השנויות במחלוקת.

בסופו של דבר, החליט בימ"ש קמא להרשיע את המשיב בפרטי האישום 1 ו-6, ואילו בפרט האישום השביעי החליט ביהמ"ש לזכות את המשיב מעבירת ההריגה ותחת זו הרשיעו בעבירה של חטיפה. ביחס לפרט האישום השמיני קבע ביהמ"ש כי יש להרשיע את המשיב בכל המיוחס לו בכתב האישום. בנסיבות אלו, גזר ביהמ"ש את עונשו של המשיב לכדי 48 שנים, מהן קבע כי יהיה על המשיב לרצות 45 שנים לריצוי בפועל ואילו היתרה תהיה על תנאי.

בטיעוניה בכתב ובעל-פה, כיוונה התביעה הצבאית את ערעורה, הן להכרעת הדין והן לגזר הדין. לטעמה שגה ביהמ"ש עת זיכה את המשיב מעבירת ההריגה והרשיעו בעבירת החטיפה ושגה הוא כשהחליט בסופו של דבר לקצוב את עונשו של המשיב בשנים תחת עונש של מאסר עולם.

השאלה המרכזית, אשר התביעה הצבאית ביקשה לתקוף במהלכו של הערעור, הייתה בעלת שני ראשים. הראש האחד נוגע לשאלה כלום צפה המשיב כי הודאתו של המנוח בפני כל הכפר בשיתוף פעולה עם השלטונות, יוביל אל מותו ואילו הראש השני נוגע לשאלה, כלום נותק הקשר הסיבתי בין מעשיהם של המשיב וחבריו לבין מותו של המנוח. בשאלות אלו קבע ביהמ"ש כי התביעה הצבאית לא הרימה את הנטל המוטל עליה והשאירה את ביהמ"ש בספק רציני בשאלת הצפיות והיסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה. עוד קבע ביהמ"ש כי חלף זמן ניכר בין מעורבותו של המשיב ועד אשר התערב "גורם זר" והביא לרציחתו, ומשנותק הקשר הסיבתי אין מקום להרשיע את המשיב כפי שהתבקש.

הגם כי העמיקה התביעה הצבאית בטיעוניה, אינני סבור כי שגה ביהמ"ש בשאלת היסוד הנפשי הנדרש בעבירה שלפנינו, כמו גם אינני סבור כי שגה הוא בקביעתו בעניין ניתוק הקשר הסיבתי ולפיכך, הייתי ממליץ לחבריי השופטים לדחות את ערעור התביעה ככל שנוגע הוא להכרעת הדין.

התביעה הצבאית ביקשה ללמוד ממעשי המשיב כי תכנן את השתלשלות העניינים, וכי מעשיו מעידים על כי צפה הוא את התוצאה החמורה שבאה בסופו של דבר עם הפגיעה הגופנית החמורה במנוח ומותו הטראגי. מי אשר מתבקש להכריז קבל עם ועדה, כי משתף פעולה הוא עם גורמי הביטחון, לא יוכל לשוב בשלום ובשלווה אל ביתו. כך לדעת התביעה הצבאית נוהגת החברה הפלשתינית והראייה היא, כי מספר הסייענים החיים בסביבתם ואינם נרצחים קטן ביותר. ביהמ"ש לא קיבל "חזקה" זו, הוא גם לא יכול היה לייחס לעצמו ידיעה שיפוטית באשר לתוצאות הפוגעניות של מעשה ההתוודות. ולכן קבע ביהמ"ש "אין לומר כי מעשה התוודות פומבית בדבר שיתוף פעולה כאמור מקימה חזקה, בדומה ליריית כדור או דקירת סכין באשר לאפשרות או ודאות גרימת התוצאות" . דבריו של ביהמ"ש מקובלים ובוודאי כי אין ההנחה שביקשה התביעה להניח, יכולה להעמיד חזקה אשר תכריע בשאלה כלום צפה המשיב את תוצאות מעשיו כששלח את המנוח, להודיע כי משת"פ הוא.

עוד נבהיר, כי העובדה שהמשיב לא הושם במשמורת לאחר הווידוי שמסר במסגד, מעידה על כך כי המשיב לא רק שלא צפה את התוצאה החמורה, אלא אף לא היה חפץ בה. אין כל ספק כי ניתן להגיע למסקנה זו גם מן העובדה שהמשיב וחבריו לא שידלו איש ואף לא הסיתו ברבים לפגוע במנוח.

על רקע הבחנות אלו, ניתן גם לקבל את החלטת בימ"ש קמא באשר לניתוק הקשר הסיבתי, שכן התשתית העובדתית המוסכמת בין הצדדים כי המנוח נרצח יומיים לאחר התוודותו הפומבית, זאת רק לאחר שאחיו של המנוח וידא באופן מוחלט עם המנוח עצמו, כי אמת נכון הדבר ששיתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. אין כל ספק כי בנסיבות הללו לא שגה בימ"ש קמא בהחלטתו.

כאמור, כיוונה התביעה הצבאית את ערעורה אף לגזר הדין וטענה כי העונש שנגזר על המשיב קל באופן משמעותי מהעונש הראוי לו, וכי החריגה מהעונש הראוי מצדיקה את התערבות ביהמ"ש לערעורים. אינני מקבל את טענת התביעה הצבאית ואני סבור כי יש לדחותה. בימ"ש קמא עמד על כל הנסיבות הרלוונטיות והביא בחשבון את כל השיקולים לחומרה ולקולא, ומשלא מצאתי כל מקום להתערבות בשיקוליו, סבור אני כי אין להתערב בעונש שנקבע על ידו.

בנסיבות אלו, הנני ממליץ לחבריי השופטים לדחות את הערעור על כל סעיפיו.

הנשיא אל"ם א' משניות :

אני מסכים.

השופט אל"ם אלי בן טובים :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט סא"ל י' חניאל.

ניתן והודע היום, __________ 2007, ________ התשס"ח, בנוכחות המשיב, ב"כ והתוב"ץ.

___________________              __________________            ___________________